נועם ירושלמי על עירובין ד׳:א׳

1 ר' יודה בן פזי בעי ארבע אמות שאמרו תחום הן או אינן תחום אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות א"ר זעירא מתניתא אמרה כן כו' דתנינן ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו':

2 הנה המפרשים נדחקו בזה ולי נראה דהבעי' הוא אם ד' אמות תחום הן. וע"כ אינו יוכל אחר להוציא חפציו חוץ לד' אמות דכמו דאמרינן בתחומין דהכלים כרגלי הבעלים ה"נ אם יצא חוץ לתחום וכמו שפירש"י בעירובין ד' מ"ה ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות שאין לו בהם כלום ויוצא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דתנן ביצה ד' ל"ז הבהמה והכלים כרגלי הבעלים דכל ד' אמות דכל חד שווינהו רבנן לגבי' כרה"י ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן ולא דמי להיות מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר דתני' לעיל דמותר לטלטל בכל העיר ע"י זריקה ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו דאע"ג דאסור להלך מותר להוציא ואי נמי כלתה מידתו חוץ לעיר מותר לטלטל מחוץ לתחומו שני אמות בזה ושני אמות בזה דכולהו רה"ר הוא דאלפים דידיה לא שווינהו רה"י לגבי' דהא אסור לטלטל בהו אבל ד' אמות דיוצא חוץ ודנותן עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י ואסור להו מדרבנן לטלטל לתוכה לחוץ להו:

3 וע"ז בעי ר"י בן פזי אם ארבע אמות תחום הם דשווינהו כמאן דקנה שביתה והקונה שביתה ברגליו או נותן עירובו יש לו ד' אמות והוי לגבי' כרה"י או לא וע"ז אומר אין תימר תחום הן אין נותנים לו ד' אמות משני מקומות דמסתמא הקונה שביתה קונה במקום א'. וכמו דאמרינן בעירובין ד' ל"ב דנתכוין לשבות היכא דאי נתכוין לשבות למעלה כו' אלא נתכוין לשבות למטה כו'. ואין תימר אינן תחום נותנים לו ד' אמות משני מקומות פי' שאין תימר ד' אמות דיוצא חוץ לתחום אינן בתורת תחום אלא דנותנים לו ד' אמות ע"כ נותנים לו בשני מקומות נמי ולקמן יתבאר בזה מהו לענין שני מקומות וע"ז אומר אמר ר' זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו תחום הן והתנינן וצ"ל דתנינן ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו כו' א"כ מוכח דד' אמות הם בתורת תחום. וכמו שפירש"י ובלבד שלא יפשוט זה לתוך שתים החיצונות ויוציא לשם פתו או חפציו דחפציו כרגליו דכל חד שווינהו לגבי' כרה"י כו' וכמו שכתב רש"י דד' אמות דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו שווינהו לגבי' כרה"י וע"כ אין נותנים לו ג"כ משני מקומות ולקמן יתבאר בזה:

4 שם לא אמר אלא החזירוהו הא אם חזר הוא אסור אמר ר' אחא דר' נחמי' היא דתני פירות שיצאו לרה"ר וחזרו שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר' נחמי' אומר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזירן למקומן שוגג ותייא דר' נחמי' כר' מאיר דתני המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל: והנה במ"א ביארתי שהירושלמי לא מחלק כמו דמחלק הש"ס דילן בגיטין ד' נ"ג דבדאורייתא לא קניס ובדרבנן קניס. דהכא משמע דבדרבנן נמי לא קניס ש גרסינן פירות שיצא חוץ לתחום כמו דגריס הק"ע וכמו דאיתא בש"ס דילן בשלמא במעשר איפשר לומר כמו דמשני התם גברא לתקוני נפשי' קא מכוון אנן ניקום ונקנסי'. וגם נראה לי דלשיטת הירושלמי הוא משום קנס ועיין בתוספות עירובין ד' מ"ב שכתבו דהא שלא במקומן אסור היינו משום גזירה שמא יוציא חוץ לד' אמות אבל שיטת הירושלמי משמע שהוא משום קנס מדמדמי להא דמבשל ומעשר בשבת ועיין בירושלמי רפ"ו דעירובין ה"ב דברי ר"מ בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתני' אינו אוסר וכן אמרינן שם ה"ד מי שנתן רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר עליו דברי ר' מאיר ור"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר ואיתא התם כיני מתניתין מי שביטל רשותו והוציא בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר כיני מתניתין אינו אוסר פי' דאל"כ אלא כדתנינן בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר א"כ צריך לומר דהטעם משום דקנסינן שוגג אטו מזיד הא ר"מ לא קניס שוגג אטו מזיד ואע"ג שכתבו התוספות בעירובין ד' ס"ח בד"ה קנסו שוגג אטו מזיד לא שייך לקונסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסינן לדידי' מידי כו' אלא דגזרינן שוגג אטו מזיד ומהירושלמי משמע שהוא מטעם קנס וכמו דאיתא בירושלמי פ"ז דעירובין ה"י והתני כו' בין שוגג בין מזיד ה"ז אוסר דברי ר"מ ולשיטת הירושל' צ"ל אינו אוסר ר' יודן אומר מזיד אוסר שוגג אין אוסר כו' אלא משום קנס מעתה הוא אסור וחבירו מותר מכיון שיכולין לערב ולא עירב קנסינן אותו אלמא דמטעם קנס הוא וא"כ מוכח דר"מ סובר דלא קניס שוגג אטו מזיד אפי' בדרבנן ודו"ק:

5 שם קנה לו שביתה ובאו כו' והקיפוה מחיצה רבי חונה אמר לא הועילה לו מחיצתו כלום אלא מהלך באלפים ומטלטל בארבע פי' כמו שהי' בתחילה שקנה שביתה דמהלך באלפים כו'. ר' יעקב בר אחא כו' מהלך באלפים ומטלטל בארבעת אלפי' אמה ע"י זריקה פי' שהוא לאו דווקא אלא דמטלטל בכולה ע"י זריקה דכיון דבשעה ששבת לא הי' מחיצה ע"כאינו יכול להלך יותר מאלפים אמה ואעפ"כ מותר לטלטל בכולה דמחיצה הנעשה בשבת שמה, מחיצה הוון בעיין מימר מה פליגין כר' יהושע וכר"ע פי' דאליבא דר' יהושע ור"ע דמחמירין בנתנוהו בדיר או בסהר. ע"כ פליגי הכא דהכא עדיף טפי דהא מ"מ קנה שביתה מבעוד יום ברם כר"ג וכראב"ע לא פליגין פי' דלדידהו דאמרי דאפי' בנתנוהו בדיר או בסהר כו' שלא קנה שביתה מבעוד יום דמהלך את כולה כ"ש הכא דקני שביתה מבעוד יום ע"ז אומר ואפי' כר"ג וכראב"ע פליגין קל הוא מי שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה עיין בק"ע ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל קל הוא מי שלא קנה שביתה ממי שקנה שביתה וכמו שפירש"י דהתם כיון דלא קנה שביתה ואין לו אלא ארבע אמות ע"כ הקילו דמטלטל בכולה משא"כ הכא דקנה שביתה ויש לו אלפים לכל רוח ע"כ אין מטלטל בה אלא בד' אמות:

6 עוד שם נתנו על פתח הדיר על דעתי' דר"י ור"ע נותנים לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ פי' דלר"י ולר"ע דאין מטלטל אלא בארבע אמות ה"נ נותנים לו ב' אמות מבחוץ וב' אמות מבפנים על דעתי' דר"ג וראב"ע אין נותנים לו שתי אמות מבפנים ושתי אמו' מבחוץ שאם אומר את ליתן לו שתי אמות מבפני' ושתי אמו' מבחוץ אוף הוא מטלטל בכל הדיר. וחיישי' דילמא יטלטל בכולו והכא אסור לטלטל דהא נתנוהו מבחוץ:

7 ונראה לי שיש בירושלמי חילוף השורות והא דגרסינן בסוף ההלכה א"ר זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו אינן תחום וכתב הק"ע דלא גרסינן לה דלא שייך הכא מידי גם בר"פ אמר ר"ז בהיפוך והפ"מ נדחק בזה ולי נראה דצריך הכי לגרוס אמר ר' זעירא מתניתא אמרה כן ארבע אמות שאמרו תחום הן כצ"ל או שהפי' אינן תחום פי' בתמי' שוודאי תחום הם וא"כ כיון שהן תחום דהוי כמו שקנה שביתה מבעוד יום ע"כ אין נותנים להם מב' מקומות כמו שאמר תחילה דאם תחום הם אין נותנים להם מב' מקומות דאין אדם קונה שביתה בב' מקומות:

8 עוד שם הי' הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום ר' אחא אמר מן אולפן רבי יהודה אמר לה מן דיעה מחלוקת רב חונה וחייה ברי' דרב. והק"ע שגה בזה שפירש דזה פלוגתא דר"ג ור"י אלא דהכא מחלוקת רב הונא וחייא ברי' דרב דהא הכא חצי בתוך התחום א"כ יכול להלך בתוך אלפים שלו אלא לענין לטלטל וע"כ פליגי אם יכול לטלטל בכולה דחיישינן שמא ימשך אחר חפציו וע"כ פליגי בזה רב הונא וחייא בריה דרב כמו דפליגי באם קנה לו שביתה ובאו כו והקיפוה מחיצה ודו"ק: